חיפה סיטי - חבל על הפנאי

טליה סיון, ציירת חיפאית צעירה, מציגה תערוכת יחיד ראשונה.
טליה בת עשרים בלבד וכבר השתתפה בכמה תערוכות קבוצתיות בארץ ובברלין, עבודותיה נמצאות במספר אוספים פרטיים בין היתר בביתו של אהוד ברק. יש לה סטודיו פעיל בפרמידה "מרכז לאמנות עכשווית" בחיפה, היא התקבלה ללימודי אמנות בבצלאל בשנה שעברה וויתרה על הלימודים בכדי לקחת חלק בהקמת גלריה האגף בעיר התחתית.
באוקטובר טליה תחל את לימודיה האקדמיים בבצלאל לאחר שהתקבלה בשנית.
לפני – לפני בצלאל, לפני ירושלים, ולפני החשיפה למורים שונים חברי הגלריה החליטו לחרוג מהרגלם ולהציג אמן מחבריי הגלריה.
טליה מציגה לנו ציור אינטימי ואישי הן בחומריות והן בפורמטים הקטנים שלעיתים מיניאטוריים ממש. ובכל זאת למרות העדינות, אלו עבודות נוקבות וחזקות. אין ספק שלנושאי הציור של טליה יש תפקיד גדול בעבודתה. קודם כל הסבתא "מאמה", האם (פסיכולוגית במקצועה) האב ובן הזוג מצוירים באופן קבוע. ותמיד תמיד דיוקנאות עצמיים רבים, את הראשון ציירה בגיל חמש והיום, חלקם, בעירום בוגר של אשה מול עצמה.
מתוך טקסט שכתבה איריס פראג:
"עוד כילדה קטנה, ציירה טליה המון. זה מדהים לראות כישרון בילדה כל כך קטנה. זה מרגש, כי זה מלמד שלצייר זה לא רק כישרון. לצייר זה כשאתה חושב דרך הציור, מבין, שואל, נמצא. זו עוד דרך לחיות את החיים.
העבודות של טליה מעוררות שאלות על ראיה וכיצד אנו רואים. מה קורה בדרך בין הרואה והנראה, האם מה שאני רואה הוא מדויק, הוא אמיתי, הוא שלי או של זה בו התבוננתי. עד כמה הראיה היא פעולה מכנית קונקרטית ועד כמה היא חלק מהתרחשות תקשורתית וחוויתית.
תערוכה זו היא הזמנה להתקרב ולראות את אוסף הפעולות והאירועים שחוותה טליה בזמן שראתה.
תיעוד היווצרות הציור – בעזרת קווים, שכבות, מחשבות, והדבר הזה שקורה בזמן שמציירים, כאשר נענים ומגיבים למתרחש על הבד. צבעוניות שעל פי רוב אינה נקראת "צבעונית". אם נעצור רגע ונסתכל לתוך התמונה, אם נתאמץ בראיה שלנו, נוכל לראות את שפע הגוונים והדקויות הנובעים החוצה מהשכבות הקודמות של הציור. טליה מזמינה אותנו "לראות לאחור" – לשחזר את תהליך פירוק וההרכבה של תהליך הראיה עצמו.
כיצד להסתכל על הציורים של טליה? טליה מדמה את זה כאל כניסה למערה, כאשר בהתחלה נדמה שהכל אחיד, כהה, ואז כאשר העין מסתגלת (האם רק העין?) היא מתחילה לראות ולהבחין – בפרטים, בצורות, במרחב."